הצופה מהצד ישראל/ ByStander Israel

על התנועה

תמונה11.png

הטרדות מיניות- קצת נתונים

על פי נתוני דו"ח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית 2018 אחת מכל שלוש נשים בישראל עוברת תקיפה מינית בשנה, כ230 תקיפות מדי יום. כ67% מהמקרים מתרחשים במרחב הציבורי: במקום העבודה, באזורי הבילוי, ובתחבורה הציבורית. 80% מתוך העדים להטרדה לא מדווחים לממונים או ניגשים למטריד. אנחנו שמנו לנו כיעד לגרום תוך 3 שנים למחצית מהעדים להצליח להשפיע על הסיטואציה המטרידה.

מציגים לישראל

את "הצופה מהצד"

תנועת מתערבים היא תנועה המעודדת פעולה חיובית מאת הצופה הצד בסיטואציה מטרידה, לשיבוש ומניעת ההטרדה בתור הגורם החיצוני.

החזון שלנו הוא:
הצבת סטנדרט התנהגות עבור החברה הישראלית למקרים של הטרדות מיניות במרחב הציבורי. 


לקחנו מודל פסיכולוגי-חברתי מהפכני שהוכיח את עצמו בארה"ב, בצרפת ובאוסטרליה, ואנחנו בטוחים שהעיצוב הכחול לבן אותו גיבשנו במשך שנה עם צוות מומחים מהארץ ומארה"ב מהווה בשורה של ממש לחברה הישראלית.

 

תנועת מתערבים היא תנועה חברתית ציבורית שמטרתה לייצר השפעה חיובית  מתוך ערבות הדדית, ומתוך שאיפה להפוך את החברה הישראלית למקום טוב יותר עבור כולנו. אין בכוונתנו ליצור קבוצה של שוטרים, אלא חברה חיובית, בעלת תרבות ייחודית המאפשרת לכולנו הרבה יותר. 
 

תמונה9.jpg
תמונה2.png
מצגת2.jpg

הצופה מהצד- ישראל

יוצרים שינוי ביחד!

תקיפה מינית. פגיעה מגדרית, ניצול מרות, כוחניות ואגרסיביות: נגיעה מגעילה, שפה מקפיאה, רדיפה. פחד.

זה כואב נכון? זה מרתיח וזה מכעיס! זה מפחיד. זה קורה כל הזמן ובכל מקום. זה נמצא מסביבנו.

כמה פעמים נתקלתם בתופעות מטרידות בעבודה, או בדרך אליה בתחבורה הציבורית, או במקומות הבילוי? כמה פעמים ראיתם מלצרית מתמודדת עם לקוח שמעיר לה על גופה או לקוח אחר שנוגע בטעות? כמה פעמים ראיתם בוס שזורק הערה פוגענית ודוחה לעמיתה שעובדת בכפוף לו? כמה פעמים ראיתם שמעיקים על אדם בבר בגלל הבחירות ואורח החיים המיני שלו?

כמה פעמים ישבתם שם, עמדתם שם, הייתם שם. רתחתם, קפאתם, פחדתם, התלבטתם.

כן אתם: את ואתה ואני והוא והיא. אנחנו מדברים אליכם. אנחנו מדברים עלינו. לא התוקף, לא הקרבן: אליכם, אלינו. על כל מי שצופה מהצד ומתלבט מה לעשות, נמצא במצוקה מה לעשות. אנחנו תנועת מתערבים.

התנועה לא מתמקדת בקרבן או בתוקף, היא מתמקדת בנו, בחברה שלנו- בצופים מהצד. זאת לא תנועה של שוטרים ולא תנועה של חוקים. זה בית. בית לאנשים שמרגישים שהגיע הזמן שנפתח ביחד התנהגות שמשנה. כקהילות, כקבוצות, כחברה, כחברה ישראלית.

אנחנו חושבים שביחד אנחנו יכולים ליצור תרבות אחרת, מציאות אחרת. לדעת לשאול אשה שגבר מתחכך בה באוטובוס מה השעה, לשבת ליד חבר או חברה שנמצא או נמצאת תחת תקיפה שקטה, לשאול מזכירה שמוטרדת "זה סבבה לך?" כשהיא קופאת מהערה מינית מחבר לעבודה, להגיד לחבר שהגזים: "אחי, תהיה יותר עדין" או להיכנס באמצע מסיבה ולרקוד עם חבר או חברה שחווים תקיפה.

80% ממקרי התקיפה בכל שנה בישראל היו יכולים להמנע או להשתבש באמצעות הצופה מהצד. אבל בסוף אלה רק נתונים. מה שחשוב באמת הוא מה אנחנו מרגישים, איך אנחנו נהנים ועושים כיף? איך אנחנו מתקשרים?

זה להכיר ולהיחשף לאהבות חדשות מבלי לחשוש להיפגע, זה האמון במפגש עם אנשים שחיים סביבי- האמון בי ובאחרים, זה האושר שבחופש של ילד או ילדה כשהם יודעים שהם נמצא בסביבה מלאת חיים וגם בטוחה, והשקט שיש להורים כשהם חוששים קצת פחות כשהוא או היא שם בחוץ. זה להצליח לגעת בפעם הראשונה ובפעם השנייה מבלי לחשוש, ולהינות ולרקוד ולהרגיש מבלי לחשוש לפגוע, זה ללכת ברחוב בלילה בלי להסתכל מעבר לכתף. זה לחיות ביחד. לתקשר.

זה משהו שאנחנו מסוגלים לעשות. זה עובד. אנחנו מסוגלים לו כישראלים, כחברה ישראלית. הנה משימה שאנחנו יכולים לקחת על עצמינו ביחד ולהראות לכולם איך אפשר לחיות אחרת.